<h1>העיטור אות ת' תנאי</h1>
<h2>דף עב.</h2>
והא דגרסינן בע"ז ההוא גברא דאמר ליה לחבריה אי מזבנינא להאי ארעא לדידך מזבנינא לה במאה אזל זבנה לאינש אחרינא וכו'. וכתבי רבוותא דוקא פסק וקנו מיניה בלשון מעכשיו הא לאו הכי לא דקיימא לן אסמכתא לא קניא ודוקא דקיימא ארעא בידא דלוקח דומיא דפרקן והכניסן לתוך ביתו דאמרינן דהיכא דפסק עד שלא מדד קנה. ומסתברא דלאו אסמכתא היא דלא קאמר מילתא יתירתא אלא לדידך מזבנינא לה בשוה ולא בעינן בה מעכשיו ומיהו קנין בעינן ודוקא דלא מחייב ליה לוקח כלום אבל אי איחייב ליה לוקח ואמר ליה אי מזבנינא לה להאי ארעא לדידך מזבנינא לה במאה מאותן מעות שהוא חייב לו ומכרה לאחר במאה קנה קמא אף על גב דלא קנו מניה ואיכא למימר דהאי עובדא כהאי גונא הוא. ואי אמר ליה כדשיימוה בתלתא אפילו תרי מגו תלתא כדאמרי בתלתא עד דאמרי תלתא ולא אמרינן זיל בתר רובא כדשיימוה בארבעה עד דשיימוה בארבעה וכל שכן היכא דאמר כדאמ' בי ארבעה כדשיימוה בתלתא ואתו תלתא ושיימוה ואמר ליה אידך ליתו תלתא אחריני דקים להו בשומא טפי קיימא לן כרב הונא בר' יהושע דלא מצי מעכב. והני תלתא דיתבי בדינא ואתני תרוייהו למעבד פשרה מסתברא דהוה ליה כמאן דאמר כדאמרי בתלתא ואי חד פליג עלייהו לאו פשרה הוא.
